ביום שישי בצהרים, מספר ימים לפני הטיסה שלהם לחו"ל, אמא שלי כתבה לי שהיא עם גב תפוס ובקושי יכולה לזוז. והיא שאלה אם אוכל להגיע לטפל בה.
ואני יודעת שאם היא מבקשת זה סימן שהכאב שבר שיאים.
הגעתי, היא בקושי הצליחה לעלות על מיטת הטיפולים, לשכב, לקום, לשבת… הכל מאד מאד לאט בכאב ובמאמץ. אז התאמתי את הסשן ליכולות שלה – חלק בשכיבה, חלק בישיבה.
למחרת בשבת נפגשנו בחגיגה משפחתית וראיתי שהיא מסוגלת לעבור מעמידה לישיבה ולהיפך הרבה יותר במהירות.
ביום רביעי ההורים שלי טסו לטיול בחו"ל אחרי מספר שנים שלא יצאו מהארץ. טיול שחיכו לו בהתרגשות.
והיא כזו קשוחה. לא מעדכנת מה מצב הכאבים. אני צריכה לפענח בין השורות.
בשבת הבנתי שהכאבים מתגברים ומקשים והצעתי לה שנעשה סשנים מרחוק והיא הסכימה.
לאחר שלושה סשנים היא כתבה "בזכותך אני מצליחה להנות מהטיול"
וכשחזרה לארץ הוסיפה "תודה. ממש הצלת אותי.".
זה מרגש אותי בכל פעם מחדש. זכיתי.
