בלילה סבתא שלי הגיעה לבקר סבתא שושנה זוכמן מבית בראון סבתא שלי שעשתה מה שצריך כדי לשרוד מה שצריך כדי להציל את המשפחה שלה ולא

שמעת על זה שאוטיסטים הם מקובעים? ומה אם לפעמים ההורים שלהם יותר מקובעים? סיפור שהיה כך היה… יש מספר סוגי קורנפלקס קבועים בבית. ובכל פעם

היום בצהרים התארגנתי לקראת יציאה לפגישה. פגישה שהתריעו בפניי שעומדת להיות לא קלה רגשית. ואם לא די בכך, אז הפגישה גם נערכה במקום בו כבר

לפעמים אני מרגישה שהמציאות סוגרת עלי, שעשיתי הכל, ניסיתי הכל ושום דבר לא מצליח. אני עייפה מלבדוק, מלהוכיח, מלנסות. מרגישה שאין מוצא, שאני במבוי סתום

"מה דעתך, האם פעלתי נכון?" כמה פעמים כאמא יצא לך לשאול זאת את עצמך/חברות? וכמה פעמים חברה שאלה אותך? כל כך הרבה התלבטויות יש לנו

זה התחיל בשני הורים – מלח ופלפל ממשפחת התבלינים. הכל היה נפלא. ואז נולדה להם ילדה. ריבה. לא ידעו, לא הכירו, לא הבינו… זה לא

אחרי ביקור אצל האורתודנטית מאד כאב לה הפה. הצעתי לה תהליך אנרגטי והמתבגרת שלי אפילו הסכימה. באוטומט התחלתי להריץ תהליך ש"מיועד" לעניין הזה. רגע קצר

אתמול נהגתי מרעננה לפרדס חנה וחזרה. לבד. סוג של רגע משמעותי למישהי שלפני ארבע שנים כמעט ולא נהגה. כבר ידעתי שאני מוכנה. והיתה לי סיבה

בכי הוא לגיטימי כשנורית זרקה את התפוח. בכי הוא לגיטימי כשאני חווה אכזבה. בכי הוא לגיטימי כשמישהו אמר עלי משהו שריגש אותי. בכי הוא לגיטימי.

תפסיקי. תפסיקי לחפש מי צודק. תפסיקי לשחזר במוחך את המקרה ואיך יכולת להגיב ולא הגבת. תפסיקי לחשוב על דרכי פעולה אחרות. תפסיקי. מי אתה בכלל

מגיעה לתחנת האוטובוס בדרכי הביתה. מסתכלת על השלט וצוהלת שיש אוטובוס ישיר. פותחת Moovit ומגלה שמצפות לי 40 דקות של המתנה. וחם. כמה חם. באותה