בימים האחרונים מתנגן לי בראש השיר המצורף. מכירות את הפזמון?
"למה ככה הגדולים
שואלים ושואלים
ונורא מבלבלים לי את המוח"
כשהיינו ילדות והתחשק לנו משהו, אז בחרנו בזה. ואם לא יכולנו בעצמנו, ביקשנו את זה ממבוגר.
ואז הגיע הרגע בו התבקשנו להסביר מדוע ולמה אנו מבקשות זאת, כולל פירוט והנמקה.
ואם אין נימוק מספיק טוב, אז כנראה שאין באמת סיבה לבקש את זה.
וכך למדנו לפני כל בחירה, לפני כל החלטה, לפני כל מעשה – לבחון, לבדוק, לערוך רשימת סיבות, ואם אפשר גם רשימת בעד ונגד.
זו הדרך הנכונה לבחור. כל דבר.
האמנם?
ואולי הבחירה ההיא בילדותנו של "בא לי" היא הדרך הנכונה? הבחירה שמגיעה מתוך חופש וחיבור אמיתי לעצמנו?
מה דעתך בפעם הבאה כשעומדת בפניך בחירה, להניח את השכל לרגע בצד ולהתחבר לגוף. להרגיש מה הגוף אומר לך על הבחירה – "בא לי" או "לא בא לי"?
אל תדאגי, השכל ימתין שתקחי אותו.
נסי ואשמח שתשתפי אותי איך היתה החויה עבורך.
