השבוע התקשרו אלי מאחת העמותות לבקש תרומה וסיימו במשפט "שתזכי להיות תמיד בצד הנותן". אתן מכירות את המשפט הזה?
זה מה שתמיד לימדו אותנו: להיות בצד הנותן זה טוב, משמע להיות בצד המקבל פחות טוב.
ומה לגבי להיות בצד המבקש? זה כבר ממש גרוע.
ודוקא אבא שלי ניסה ללמד אותי אחרת. שנים ששאל אותי: "מתי תלמדי כבר לבקש?" ועדין לא הפנמתי. עדין ראיתי בזה חולשה ואני הרי חזקה ולא נשברת. אני אעשה הההכככללל והכל יהיה מושלם, גם אם בסופו של יום אני אתמוטט.
ואם תשימו לב אז יש פה עוד קאץ'. מכירות את הביטוי "בקש ויינתן לך"
"ask and you shall receive" ?
אז אם את מבקשת משהו, קחי בחשבון את האפשרות הנוראה שאולי באמת תקבלי אותו. אוי א-ברוך!
ואני אם כבר ביקשתי, או שלא ביקשתי אבל הציעו לי – לא תמיד הסכמתי לקבל. חששתי מהתנאים שמתלווים לקבלה. הרי חייבים להיות תנאים. אין דבר כזה קבלה ללא תנאי.
עברו הרבה מים בירקון והרבה תהפוכות עלי עד שהיקום הסביר לי שפשוט אין לי ברירה. ויותר מזה שלדעת לבקש זו לא בושה. בעייני כיום זו גדולה, אבל עדין לא תמיד אני מצליחה ב'משימה'. עדין נאבקת בעצמי לפעמים על העניין הזה. ולפעמים ללא מאבק, פשוט עוקרת מהשורש את האמונות וההגדרות שקניתי מינקות. מנקה וממשיכה לנקות…
הנושא של קבלה ונתינה מעסיק אותך? אני מזמינה אותך לקרוא עוד בפוסט שכתבתי בנושא: את יודעת לתת? ומה לגבי לקבל?
