לפעמים אני ממש מתאמצת לא לראות את מה שנמצא מול העיניים שלי.
לפעמים אני ממש מתאמצת לא לשים לב לסימנים.
לפעמים אני ממש מתאמצת לא להקשיב לגוף שלי.
ואז אני אומרת לעצמי שהכל בסדר,
שאני עושה מה שצריך,
שאני רק מדמיינת את זה.
וממשיכה קדימה.
עד שמגיע רגע בו אני כבר לא יכולה להתכחש למה שידעתי וניסיתי שלא לדעת.
[בתמונה: עוגה שלא הצליחה ברגע בו כבר לא ניתן היה להתכחש למציאות]
