לפעמים (יש שיאמרו לרוב) אנחנו רואות שינויים בעצמנו רק ממרחק של זמן. אז היום היה רגע כזה.
באיזשהו שלב ביום, ההורים שלי קפצו להביא משהו וירדתי למטה לקחת את זה.
בעודי יורדת במדרגות, גיליתי שהחולצה הלבנה שלי מלוכלכת בצבעי אדום כתום והבנתי שהתלכלכתי מתבלינים בזמן בישול ארוחת הצהרים. נו טוב. המשכתי לרדת.
אחרי שעליתי חזרה למעלה, בעלי היקר קלט את הלכלוך בחולצה ושאל אם ככה ירדתי ו- "מה אמא שלך תגיד?". שאלה שאנחנו שואלים תמיד בחצי צחוק על הצד הפולני במשפחה.
שימו לב. הפאנץ' מגיע.
עניתי לו: "היא תחשוב שאני אמא טובה שמכינה אוכל למשפחה שלה". תשובה פולנית לא פחות אבל לא מתנצלת ושאינה מגיעה מכיווץ.
מה ישתנה בחיים שלך אם תתחילי לשאול "מה עוד אפשרי?" או "מה אפשרי כאן?" כל יום לגבי כל מיני דברים?
כשאנחנו מרשות לעצמנו לדעת שהתמונה רחבה יותר מנקודת האור שאנחנו רואות, אנחנו מגלות אפשרויות שלא תיארנו לעצמנו שיכולות להיות קיימות.
אל תאמיני לי. נסי בעצמך.
התמונה צורפה כדי שתראו שהיה כדאי להתלכלך. 😅
רוצה עוד דוגמה להכרה בשינויים ממרחק של זמן? אני מזמינה אותך לקרוא את הפוסט הזה.
