הבוקר נסעתי ברכב, הגעתי ליעד, כיביתי את המנוע ואת מי אני גיליתי בחלון לצדי?
חלזון קטנטן בקצה העליון של החלון בדרכו מעלה (ואולי זה בכלל שבלול…).
הוא כנראה היה שם עוד כשנכנסתי לרכב וגם במשך הנסיעה ובכלל לא שמתי לב.
שמתן לב עד כמה אנחנו עסוקות ב"לעשות" וב"להספיק" שאנחנו בכלל לא שמות לב למה שקורה סביבנו?
איך היצור הקטן הזה החזיק מעמד ולא נפל? נשמע כאילו כל הסיכויים היו נגדו.
כמה פעמים אמרו לך שלא תצליחי, שאת לא בנויה לזה, שלא כדאי אפילו לנסות; והאמנת להם?
כשגיליתי אותו, הוא היה כבר כמעט בחיבור של סוף החלון, אז יצאתי מהדלת השניה כדי לא להפיל אותו.
כשחזרנו לרכב אחרי כשלוש שעות חיפשנו אותו על הדלת ואפילו על הגג ולא מצאנו.
תהיתי אם חלמנו אותו, אבל יש תמונה כהוכחה. עד כמה הוא יכול היה להתרחק? ואולי הוא היה ארוחת בוקר של ציפור כלשהי או פשוט לקח איתה טרמפ ליעד הבא שלו?
כמה פעמים שכנענו את עצמנו שהכי חשוב להגיע למעלה, לסיים את המסלול, לקבל הכרה, ואחרי שעשינו את זה הרגשנו ריקנות?
ואולי כדאי לעצור מדי פעם בדרך ולשאול האם זו עדין הדרך שלי? האם אני עדין מעוניינת להגיע למעלה? מה הערך עבורי בלהגיע ליעד שהגדרתי בתחילת הדרך? איך יראה העתיד שלי אם אמשיך ואיך הוא יראה אם אשנה מסלול?
קצת תהיות מהבוקר…
