זה כל כך קל לקחת את תפקיד הקורבן.
זה כל כך נוח להשאב לתוך היאוש.
זה כל כך מספק לעטות את גלימת הקדושה המעונה.
רובנו כנראה מכירות את המקומות האלה. אני יודעת שאני מכירה.
וזה ממש בסדר להיות שם.
השאלה היא האם את רוצה להיות שם באופן קבוע.
האם זה התפקיד שבחרת לעצמך לכל תקופת החיים הזו?
קורבן? גיבורה? קורבן שהפכה להיות גיבורה?
האם יש דרך אחרת?
האם אפשר להוסיף קלילות לחיים שלנו גם כשהם מלאים באתגרים, בקשיים, בבעיות…?
האם אני יכולה להיות אני ללא תואר? ללא הגדרה?
אני יכולה? 🤔
ומי אני בכלל בלי ההגדרה הזו? בלי התואר שמעניק לי את הערצת הסביבה, או את רחמיה?
זה מסע יום יומי
לגלות מי אני
עם ההגדרות ובלעדיהן.
לגלות מה תורם לי יותר ברגע הזה.
לבחור בכל פעם מחדש.
לפעמים זה דורש אומץ.
לפעמים זה דורש להרפות.
לפעמים זה דורש החזקה.
אז אם עכשיו זה הזמן שלך
להוסיף קלילות על חשבון הקורבנוּת…
לשחרר שליטה אל תוך חוסר הידיעה…
לאתגר את הסיפור הפנימי שלך…
אשמח ללוות אותך בדרכך לגלות אפשרויות חדשות.
מוזמנת לצור אתי קשר לתיאום שיחה של רבע שעה כדי לבדוק אם אוכל להיות לך לתרומה.
