לאחרונה, יצא לי לשוחח עם אמא שהבת שלה נמצאת בתהליך אבחון לאוטיזם. הם כבר היו אצל מספר אנשי מקצוע ועדיין לא קיבלו תשובה חד משמעית.
ההורים מבולבלים ולא יודעים למי לפנות ואז היא שאלה באופן רטורי כשבקולה נשמע יאוש: "אם המומחים לא יודעים, מי ידע?".
באותו מצב נמצאים גם הורים שמתלבטים אם לשבץ את הבן שלהם בכיתה רגילה עם משלבת או אולי בכיתה קטנה ומקבלים תשובות לא ברורות מאנשי המקצוע סביבם.
(וכמובן יש עוד סיטואציות דומות)
אז מה לעשות? מי יודע?
אתם! אתם ההורים!
אתם מכירים את הילד/ה שלכם יותר טוב מכל מומחה ומומחית.
כדאי לשאול, לחקור, להתיעץ, לבדוק
וחשוב לזכור שבסוף ההחלטה היא שלכם.
וזה לא תקף רק להוֹרים ולהוֹרוּת.
באופן כללי, השנים האחרונות דוחפות אותנו (ובכלל לא בעדינות) להיזכר מחדש שהידע קיים אצל כל אחד ואחת מאתנו ושהתפקיד שלנו ללמוד מחדש להקשיב לגוף ולנפש שלנו.
עלינו לבחון לגבי כל דבר האם הוא נכון עבורנו ו/או עבור הילדים שלנו.
אף אחד ואחת אחרים לא יכול לדעת בשבילנו.
וכן, זה מתסכל ולעתים מרגיש בודד. ולפעמים אני רק רוצה שמישהו כבר יגיד לי מה לעשות.
עד שאני נזכרת שבכך מגולמת הייחודיות שלנו וכאן טמונה העוצמה שלנו.
חיבוק לכולנו ובהצלחה 🌺
יעל
