מורה: הוראות הפעלה
אמא: מה?
מורה: אני צריכה הוראות הפעלה.
אמא: זה ילד. לא מיקסר!
מורה: אני כבר לא יודעת מה לעשות, איך להשיג את שיתוף הפעולה שלו בשיעור.
אמא: תתחילי מלהכיר אותו.
מורה: אין זמן. צריך להספיק. ההורים רוצים לראות תוצאות.
אמא: אני "ההורים" ואני יכולה לספר לך על הילד שלי מהיום ועד מחרתיים וזה לא יספיק.
הדבר הכי חשוב זה להכיר אותו, לבסס קשר.
עוד תרגיל בחשבון, עוד טקסט בשפה – אין לזה חשיבות מבחינתי. ולמעשה גם מבחינתך לא כי את בכל מקרה לא מצליחה להשיג את שיתוף הפעולה שלו.
אז תפני לעצמך רבע שעה ושבי איתו לשיחה בארבע עיניים בלי שום אג'נדה, מתוך רצון אמיתי וכן להכיר אותו. [בהתחלה בתדירות של יום-יומיים ובהמשך בתדירות פחותה]
בשנים האחרונות ניהלתי הרבה שיחות כאלו ובכל פעם מחדש אני מופתעת עד כמה זה לא ברור שקשר הוא הבסיס להכל. גם למורות ותיקות יותר וגם למורות ותיקות פחות.
הילדים של היום הם לא הילדים של פעם. הם לא יעשו רק כי אמרתן להם. הם דורשים שיראו אותם באמת.
