אוטיסט הוא לא "נכה רגשית" הוא גם לא "לא אמפטי".
אם אתם לא רואים את זה, זה לא אומר שזה לא קיים.
ומה אם הכל הוא ההפך ממה שהוא נראה?
או במילים אחרות: אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
ואולי תסכימו לשקול את האפשרות שתויות לא מגדירות אנשים?
אולי העובדה שקבעו שיש לו ADHD לא הופכת אותו לחוצפן?
אולי העובדה שקבעו שהוא אוטיסט לא הופכת אותו לגאון?
ואעז גם לשאול… אולי ההתיחסות שלנו אליו ככזה היא שיצרה זאת?
אולי תסכימו לראות כל אדם כפי שהוא מבלי להתיחס לתוית שהוצמדה לו?
מקסים, טוב לב, חצוף, אנרגטי, ביישן, עצלן ועוד…
אנחנו כוללים הכל.
(הפוסט נכתב בעקבות הרבה אמירות ששמעתי באותה תקופה)
