כן זה קשה.
כן הוא שונה.
הילד שלך מתפקד אחרת, מגיב אחרת, מתנהג אחרת…
ואת בטח רגילה ששופטים אותו ואותך, מעבירים עליכם ביקורת ומסבירים מה לעשות כדי שהוא יהיה כמו כולם…
את כבר יודעת שיש בילד שלך הרבה יותר ממה שאנשים אחרים רואים.
מה דעתך לותר על המאבק לגרום להם לראות ולהכיר בזה?
רגע. מה את אומרת?
"ויתור כזה הוא מעילה באמון שלו"
ואולי (רק אולי) מזדחלת לה גם מחשבה נוספת:
"המאבק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהאימהות שלי. אפשר בכלל בלעדיו?"
נסי רק לרגע לא לחשוב *עליהם*. תראי בדמיונך את הילד שלך. תראי עד כמה הוא מיוחד, עד כמה השונות שלו נפלאה ואיזו תרומה מופלאה הוא לעולם. תני לעצמך להתרגש מכך ולהתמלא בתחושת הריגוש הזו עוד ועוד ועוד.
בפעם הבאה שתרגישי שאת במאבק מול מישהו *עבור הילד שלך*, אני מזמינה אותך להזכר בתחושה הזו, לתת לה למלא אותך, לנשום נשימה עמוקה ורק אז לפעול.
אשמח לשמוע איך היה לך והאם משהו השתנה.
פוסט נוסף בנושא אפשר לקרוא כאן
לפוסט הזה יש תגובה אחת
האמירה שלך,
שהילד שלך הוא הרבה מעבר למה שרואים בו- כל כך מדבר אלי.
תודה