אני אוהבת את העוצמות שלו.
אני אוהבת שהוא מאפשר לעצמו להיות עוצמתי ללא עכבות.
וכן… העוצמות האלו לא תמיד נעימות לי.
לפעמים הן מכווצות לי את הבטן, לפעמים הן מעלות לי מחשבות של דאגה, לפעמים הן צורמות לי באוזניים…
ואז אני נזכרת ומזכירה לעצמי שאני גאה בו שהוא מביע את עצמו בעוצמה; וגאה בי שאני מאפשרת לו את זה אפילו כשזה לא נוח לי.
ולא צריך להתקבע בתגובה או במסקנה על ההתפרצות. כי גם אם לפני עשר שניות הוא היה הר געש מתפרץ, ברגע זה הוא נחל שזורם בשלווה.
החיים כוללים הכל ❤️
