בן: "בא לי להכין עוגיות שוקולד צ'יפס ועוד משהו כזה עם מילוי שוקולד."
אמא: "בסדר. נחפש מתכון ונראה אם יש את המצרכים."
בן: "לא צריך מתכון. פשוט לערבב…" [מסביר]
אמא: "רגע, אבל למה אתה מתכוון "מילוי בפנים"? כמו קרמוגית? יש לי מתכון שהוא שילוב של עוגיות שוקולד צ'יפס עם מילוי נוטלה בתוך העוגיה."
בן: "לא כזה. לא צריך מתכון."
עוצרת רגע.
קולטת שהגוף שלי בסטרס ושמתחיל להתפתח סוג של ריב במקום הנאה של יצירה משותפת.
אמא: "אני יודעת שאתה לא צריך מתכון, אבל אני צריכה. אנחנו שונים בעניין הזה."
איך זה המשיך ונגמר?
הילד לקח מגש, קמח, מים ושוקולד והראה לי איך בלי מתכון הוא יוצר מאפה טעים מפוצץ בשוקולד. מבסוט.
ואחר כך איפשר לי לספק את הצורך שלי לעבוד עם מתכון בהכנת העוגיות.
ככה זה כשעוצרים לרגע ומחשבים מסלול מחדש.
ממש Win-Win לשנינו ולכל המשפחה.
** עוד משהו שכתבתי על חדוות היצירה ניתן לקרוא בקישור הזה.
