כשאתה שד טזמני…
בהתחלה אומרים שאתה לא קיים.
אחר כך אומרים "בטח שאתה קיים. אתה דמות מצוירת".
בהמשך, כשהם רואים שאתה מתעקש, הם אומרים שאתה טועה. אתה בעצם נמייה שהתבלבלה.
כך עוברות שנים ובכל יום אתה תוהה אם טעית… ולמה לא להגיד שהם צודקים ולגמור עם זה.
עד שיום אחד מישהו מסתכל עליך ואומר: "הי. אני מכיר אותך. אתה שד טזמני. כל חיי חיפשתי אותך, כאשר כולם סביבי אמרו שאתה לא קיים. תודה שאתה כאן".
אני מאחלת לכל אחד ואחת למצוא את האדם שרואה אותו/אותה כפי שהוא/שהיא ויתן לו/לה את הבטחון להיות עצמו/עצמה ללא הסוואה.
מה עוד אפשרי?
When you are a Tasmanian Devil,
First they say you don't exist.
Next, they say of course you exist. **You're a cartoon**.
Then, when they see you insist, they say you are wrong. You are actually a mongoose which misidentified itself.
So years go by and every day you're wondering if you are mistaken… and why not say they are right and get it over with.
Until one day someone looks at you and says "Hi. I know you. You're a Tasmanian Devil. All my life I was looking for you while everyone around said you don't exist. Thank you for being."
I wish for everyone to find this person that sees him/her for what he/she is and gives him the confidence of being himself without disguise.
What would it take? What else is possible?
