הבוקר התיצבתי לעשות צילום שיניים. סטטוס פריאפיקלי כתוב בהפניה. לא נשמע מאיים.
מסתבר שמדובר ב- 14 צילומים שבכל אחד מכניסים לפה לוחית קטנה. טוב הם אומרים שזה קטן.
נשמע תענוג. נכון? ועכשיו תארו לעצמכם שגם יש לכם רפלקס הקאה מפותח… 🤢
כבר בלוחית הראשונה נשברתי. ה"צלמת" זרמה אתי והתחלנו מחדש. בכל פעם היא מכניסה, אני נושמת עמוק, עוצרת, מדקלמת בראש את המנטרה של אקסס וממשיכה ללוחית הבאה. ככה הצלחתי לעבור את ששת הצילומים של השיניים הקדמיות.
ואז הגענו לצילומי הצד. בקושי הצלחתי להחזיק מעמד בלי לזוז בצילום הראשון. בשני כבר הגיע רפלקס תוך כדי הצילום מה שאומר שזזתי וזה לרוב סימן שצריך לחזור על הצילום.
זהו. אמרתי לה שאני לא מסוגלת יותר ושאין סיכוי שאני מסיימת את הצילומים האלה. ⛔️
ה"צלמת" הנחמדה והסבלנית באופן יוצא דופן הבינה שאני זקוקה להפסקה, אז פנתה לבדוק את התמונות. בינתיים קראתי לבת שלי שתעשה לי קצת טיפול אנרגטי וגם הביאה לי רסקיו.
ומאותו רגע כל צילום חדש אני עם רסקיו ושואלת "איך יכול להיות יותר טוב מזה?". אם מצליח וגם אם לא.
הצלחתי לסיים הכל (עם עוד הפסקה) ואפילו לא היה צריך לחזור על הצילום שזזתי בו, אם כי שני צילומים אחרים כן היה צריך לעשות מחדש – יותר עמוק, ולמרבה הפליאה עברו בשלום. איך יכול להיות יותר טוב מזה?
אז זה לא פוסט של איך הכל עבר לי בקלי קלות בזכות הכלים של אקסס קונשסנס®. סך הכל די סבלתי, אבל כן הצלחתי להשלים את הצילומים מה שאני באמת לא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות בלי הכלים האלה.
וגם על זה חשוב לי להכיר תודה ואפילו לשתף אתכם.
