על מה אני חושבת?
אני חושבת על מילים ששמעתי כל כך הרבה בשבוע האחרון.
והרי כולנו יודעות שמילים הן יותר מצירוף של אותיות ובבחירתן יש עוצמה ומסר.
אז אלו המילים שחשבתי עליהן השבוע:
מחאת המכנסונים
מדוע נבחרה דוקא המילה "מכנסונים" ולא למשל המילה "מכנסיים"?
האם אין בבחירת המילה מסר שמוביל את מי שקורא/ת או שומע/ת למסקנה עוד לפני שנגש לעצם העניין?
והאם נושא המחאה הוא באמת אורך המכנסיים? יכלו לתת למהלך הזה כל כך הרבה שמות. הנה כמה הצעות לדוגמה:
- מחאת המכנסיים
- הגוף שלי הוא רק שלי
- מחאת התקנון
- איש הישר בעיניו יעשה. ואשה?
- כללים וחשיבותם במאה ה21
ודרך אגב יש גם משמעות לשימוש במילה מחאה. אני משאירה את זה בצד כרגע.
התפרצות / קפיצה
האם כשאת קוראת את שני המשפטים הבאים את מרגישה הבדל בתחושות הגוף?
לאחר יומיים ללא שינוי, מספר החולים בעיר עלה מ 150 ל 155.
לאחר יומיים ללא שינוי, מספר החולים בעיר קפץ מ 150 ל 155.
אני קוראת את המשפט הראשון כתיאור עובדתי, סטטיסטי, מתמטי.
לעומת זאת, כשאני קוראת את המשפט השני, מתגנבת בתוכי תחושת בהלה. גם אצלך?
באופן דומה אני מרגישה לגבי המילה "התפרצות" שנכתבת בכל פעם לגבי בית ספר או גן אחר.
גם היא מעוררת בגופי תחושת בהלה. מילה מפחידה שנותנת משמעות לנתון הסטטיסטי היבש.
ASD ברקע
בכל פעם שאני מגיעה לרופא והוא קורא מתוך התיק הרפואי ואז בודק איתי שיש "ASD ברקע" לרגע אני נחרדת.
צירוף המילים נחווה אצלי כמו התיחסות למחלה; אולי מחלה כרונית, אולי מחלה שהחלימו ממנה…
יתכן שהרופא לא מעוניין להשתמש במילה "אוטיזם" ליד הילד מכיון שאולי הוא לא מודע, אבל למה להוסיף "ברקע"? כך אני תוהה בכל פעם מחדש.
אצל רופאים נדיר שיש זמן לנהל דיון על משמעותן של מילים. ואולי צירוף המילים הזה נחווה רק אצלי באופן הזה…
אז לסיום כדי שנהיה סגורים על זה: אוטיזם הוא לא מחלה ואוטיסטים אינם חולים מעצם היותם אוטיסטים.
רוצה לשתף אותי במילים שעוררו בך טריגר מיוחד השבוע?
